פסק-דין בתיק ת"א 20019-07

התובעת, הגב' צילה קליגר, ילידת שנת 1970, נפגעה בקרסול רגלה הימנית, כאשר שהתה בחוף אגם הכנרת לרגל השתתפות בנה באירוע צליחת הכנרת ביום 16.9.2006. קרסולה של התובעת סבל  ממספר שברים (להלן: " התאונה"). בסעיף 44 לכתב התביעה, נטען כי נותרה לתובעת נכות צמיתה, וכי תתמוך את טענתה בחוות דעת. חוות דעת כזו לא הוגשה לבית המשפט  והתובעת למעשה, זנחה טענה זו.

התובעת טענה, כי פגיעתה התרחשה בגלל רשלנותן של הנתבעות 1 ו - 3. התובעת נפלה לאחר שהחליקה  על משטח בטון המוביל מהחוף אל מי האגם, ונועד למנוע הליכה על הסלעים והאבנים הנמצאים בקרקעית האגם סמוך לחוף.

התובעת ציינה בכתב התביעה, כי לא רק היא עלתה על משטח זה, אלא רבים שהיו במקום ומאותה סיבה. לדעתה של התובעת, האחריות מוטלת על הנתבעות אשר התרשלו, נהגו בחוסר זהירות היות והמשטח המסוכן לא גודר כראוי והיווה מקור סכנה. התובעת ציינה, כי אמנם היה שלט המזהיר מפני החלקה, אך השלט היה מופנה רק כלפי החוף, ומי שבא מן הצד או מכיוון האגם לא יכול היה להבחין בו.

התובעת צרפה לכתב התביעה תמונות בהן נראה המשטח, השלט על גביו אשר כתוב בו " זהירות החלקה", ואכן השלט מופנה כלפי החוף ולא כלפי האגם. יש לציין כי התמונות אינן ממועד התאונה.

התובעת טענה כי בנסיבות העניין, יש להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, דהיינו, "הכלל מדבר בעדו", והנתבעות 1 ו - 3 הן החייבות להוכיח, כי לא התרשלו, והתאונה נשוא התביעה אשר גרמה לה לנזק, לא אירעה באשמתן. לתובעת לא הייתה ידיעה ולא יכלה לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו לתאונה. הנכס הוא בשליטת הנתבעת 1, הנתבעת 3 ארגנה את הצליחה, ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה, כי הנתבעות לא נקטו בזהירות, מאשר נקטו בזהירות סבירה.

בכתב התביעה נטען, "לחילופין ובמצטבר" כי יש להחיל על התובענה את הכלל המופיע בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, לעניין נטל הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים.

עיקר נזקיה הנטענים של התובעת הם: כאב וסבל, הוצאות לצרכי ריפוי ושיקום, היזקקות לעזרת הזולת במילוי תפקידיה הן בבית והן במישור האישי, הפסדים שיגרמו לה בעתיד ופגיעה משמעותית בכושר השתכרותה. התובעת ציינה, כי רגלה היתה נתונה בגבס מספר שבועות וכי נזקקה לקביים.

כתב ההגנה בשם הנתבעות 1 ו - 2 הוגש ע"י ד"ר מליץ, אשר מאוחר יותר התפטר מן הייצוג.

הנתבעת 1 היא חברה לנופש ותיירות, אשר הפעילה בזמן הרלוונטי את חוף צמח, שם החלה צליחת הכנרת. הנתבעת 3 אירגנה את אירוע הצליחה, ואילו הנתבעות 2 ו - 4 הן חברות הביטוח של הנתבעת 1 ו - 3 בהתאמה.

הנתבעות 1 ו - 2 טוענות בכתב ההגנה, כי האחריות לאירוע התאונה ונזקיו, היא על התובעת עצמה אשר התנהגה בחוסר זהירות ותשומת לב. אילו נמנעה התובעת מלעלות על משטח הבטון, ושעתה לשלט האזהרה במקום, התאונה לא הייתה מתרחשת.

הנתבעות 1 ו - 2  טוענות, כי הנתבעת 3 אשר אירגנה את האירוע היא זו אשר לא דאגה לאמצעי בטיחות על מנת להבטיח את המשתתפים בכלל, ואת התובעת בפרט מפגיעות שונות. לא היה במקום מספיק כוח אדם ולא היו מספיק שלטי אזהרה, ועל כן האחראית היא הנתבעת מס' 3.

בנוסף לכך, כתב ההגנה מטעם הנתבעות 1 ו - 2 הוא הכחשה גורפת לכל טענות כתב התביעה.

הנתבעות 3 ו - 4 טענו להגנתן, כי לא חלה עליהן כל אחריות, ובכלל היה מקום לסלק את התביעה כנגדן על הסף, שכן מקום האירוע איננו נמצא בבעלותה או החזקתה של הנתבעת 3, ולכן היא איננה רלוונטית לתביעה. לא חלה עליה כל אחריות, שכן לא חלה עליה חובת זהירות לא מושגית ולא קונקרטית כלפי התובעת ו/או כלפי כל אדם אחר אשר השתתף באירוע צליחת הכנרת. הנתבעת 3 טענה בנוסף,  כי האחריות המלאה לתאונה מוטלת על התובעת עצמה, אשר לקחה על עצמה סיכון מודע, בחרה להתעלם משלט האזהרה, ללכת על משטח בטון חלק, וכך התרחשה התאונה והיא נפגעה.

הנתבעות 3 ו - 4 הגישו הודעת צד ג' כנגד קיבוץ אלומות (להלן: " הקיבוץ") וכנגד הנתבעת 2.

הטענה כלפי צד ג' 1 היא, כי בין קיבוץ אלומות לבין המועצה האזורית עמק הירדן, קיים הסכם. על פי ההסכם צד ג' 1 הוא זה אשר הפעיל את החוף, והוא זה אשר סיפק שירותי נקיון אחזקה ופיקוח, ולכן הוא זה אשר ביכולתו היה למנוע קיומם של נפגעים ו/או תאונות. צד ג' 1 בלבד היה חייב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת כמו כלפי שאר המשתתפים שהיו בחוף, וזאת גם מכוח ההסכם הקיים ביניהם.

צד ג' 1 , התחייב כלפי הנתבעות 3 ו - 4, כי הוא ישפה אותן על כל  סכום בו תחוייבנה בגין נזיקין או כל תשלום אחר כלפי צד ג', וכן התחייב כלפיהן לקיום פוליסת ביטוח אשר בו יורחב הביטוח ויכלול גם את המודיעה 1.

היות והנתבעת 2 ביטחה, או הייתה אמורה לבטח את צד ג' 1, הרי על פי  ההסכם, היא ביטחה גם את המודיעה 1, ועל כן חבה גם כלפיה חובת שיפוי.

צדדי ג' 1 ו- 3 (קיבוץ אלומות וחב' ביטוח חקלאי) התגוננו בפני ההודעה בטענות כדלקמן:

א.         בהתאם להסכם בין הצדדים וסעיף 23 שבו, הרי הארוע אורגן ע"י נתבעת 3 - מ.א. עמק הירדן (להלן: " המועצה") ולצד ג' 1 אין כל אחריות.